ובכן, התדמית כאמור, היא תוצאה של הפער בין מה שהאדם היה רוצה להיות, לבין מה שהוא. כלומר, הפער בין הרצוי למצוי.
רבים מאתנו לא מסופקים מעצמנו, לא מרוצים מאיך שאנחנו נראים. ועל כן, באמצעות פעולות חיצוניות כגון: ניתוחים, השתלות, אביזרים, תכשיטים ובגדים אנו שואפים לממש את הרצוי שלעתים קרובות מרחיק אותנו מן המצוי. עובדה זו יוצרת פער שעלול לגרום לחוסר אמינות ולזיוף שיגרמו לאנשים להתרחק מאתנו.
אנשים אשר תדמיתם משדרת שדרים התואמים את אופיים הפנימי, כלומר את דמותם, יוצרים אמינות ואוטנטיות. אלה אנשים שלנו קל יותר להאמין להם, להשתכנע דרכם ובכלל ללכת אחריהם. בדברים האלה רב האנשים סומכים על האינטואיציה. כן, יש אנשים בעלי אינטואיציה נהדרת המאפשרת להם לחבר את התדמית לדמות בהתאמה מופלאה.
אבל מה עם אלה שאין להם אינטואיציה חדה וערנית? זוכרים את הרגע לפני שאנו יוצאים מדלת ביתנו? מול המראה הקרובה לדלת היציאה, אנו עושים "בדיקת מערכות", מגייסים את כל המשאבים שלדעתנו הם פוזיטיביים, כדי לייצג את אישיותנו במיטבה, ויוצאים… זקופים, מוכשרים, חכמים, יפים, הולכים לעבודה או ללימודים, כל אחד למרחב מחייתו… אך לאחר דקות ספורות, מתחת לבגדים, ו"לגיוס המערכות", הגוף חוזר לשגרת ההרגלים שלו.
ברגע זה באופן מידי מתערבבים שני "הסיפורים", הסיפור הרצוי של התדמית והסיפור המצוי של הדמות, שברב המקרים מתחככים ביניהם וגורמים למסרים סותרים.
כדי לגרום להתאמה בין הרצוי למצוי חשוב לרכוש מודעות לתהליכים החושפים את השדרים המדויקים שמאחורי כל דבר ופריט.